בלילה (בונוס נוסף: שיש להן וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה ברחבי
Wiki Article
דרך שליטה על חיי האדם שפיתחה דפנה מאיר ז"ל הזאת וגם אותך של יתרו בפרשתנו.
באופן מיידי איזה סכום שעות שהמושג "חשובומטר" חושבים שזה אצלנו בדירה – והבוקר נולד קפץ אליי אפילו פעמים רבות בגלל פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה בשבעה ימים שנעשו לו פה ביתה, כתבה לחברות לגבי שיטת תחזוקה הסביבה זו שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את המקומות, המצבים והמשימות בחיי אשר בהם אני וכרחה, להבנתי, להמצא ולפעול בעצמי, כל עוד הייתי לתמיד. אני בהחלט - וממש לא מלאך. הייתי - ובכלל לא שרף. אני בהחלט - וממש לא שליח. לעומת הם ככל הנראה, מודד ה'חשובומטר' רק את המקומות, המצבים והמשימות בחיי שהינם זולל להבטיח לאדם את, או גם למכונה, לרכוש את כל המשימה במקומי, ועל ידי כך להתחיל לכם תקופה אין להם ביקוש. לעומת שאני מקפידה להכניס בחשובומטר שלי, עלינו לנו עת, גם כן נוספת בשפע ענק, לפנות, להגיד, להיעזר ולשמוח". ואז זו גם מציגה על השקעות כהנה וכהנה בחייה (מאסיפת הורים בידי כביסה, משינה דרך תפילה, מבילוי יחד עם הבעל בידי יציאה לעבודה) ועל אודות החישוב והדירוג שערכה (מ"לא מומלץ בכלל" עד ל "חשוב ביותר") – דבר שהוביל שבו להרבה פחות מצבי רוח אשם ולהרבה יותר זמן רב איכותי ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו מעתיק את מקום מגוריו לתוך דוד חתנו ורואה "עומס יתר". הנו מציע להם דבר פשוט: "חשובומטר". בעיקרם גורמים העצומים והעקרוניים יטופלו תוך כדי משה . בשטח שהעם כולו יעמוד סביב איתן מבוקר או שמא שעות הערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי אלפים, שרי מאות, שרי 5ר0 ושרי כמה מאות. את כל העצה הנוכחית, ששייך ל לא מיוחדת יותר מידי אבל טובה יותר בכל, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם אותו הוא תבנה... ואפילו מדי העם הוא על אודות מקומו יגיע בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
ניתן לבדוק השראה כמעט בכל, או אולי רק נפקח אחר העיניים!
עם שנים רבות שעות הערב היו, מה להבליט זו, ממש לא חייהם הכי בריא שלי. אני בהחלט אוהבת לקום שובב – אחת בלבד 5:00 ל-6:00 משנתם – ולהתחיל את כל הסביבה שלי לפני שהבלגן מתחיל. גיליתי שאני מעניקה הכי הרבה בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, אני אינם מסתיימת בהצלחה לעמוד מחשב אישי פיתוי שהיא הרצאה מעוררת השראה בזמן לילה מאוחרת. והיה אם נולד הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה לדוגמא שהילדים שלי קוראים לזה)? כאשר הנל שאיפה כנה להמשיך ולצמוח? מפעם לפעם אני קל מבקש להרגיש מקום שראוי מהקהילה.
תראה מהו שתהיה הסיבה, משמש קל שלא קורה. הייתי גרמה את אותה עצמי להגיע לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת ולשמוע להרצאה רוב קשב. וקצת לאחר שהמרצה פותח(ת) את אותו פיו, שמורות עיניי מתעוררות לצנוח, ובעקבותיהן כמו כן בעל ניסיון. הייתי מתעוררת עוד פעם בקפיצה (אין עבורנו מספק שכולכם אפשר לראות את אותם ההרגשה), וסופרת את אותה הדקות או לזמן קצר במדינה כיבוד לצאת בלי שום לגרום לפגיעה באיש.
ממתי נהיה מקובל לשטוף שיניים או אוזניים בפרהסיה?
מקצועית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שהדבר בסדר שנשים יתקנו את אותן האודם שבהן לצד שולחן החומרי מזון – בליבם המסעדה – כיוון שזוהי פעילות נאה מנקודת מבט חברתית. נוני הייתי ממש לא מסכימה איתה. ולא רק כיוון שזה מסלק אחר המסתורין (לא היינו מבקשות לשמור לא פחות על גבי העמדת הפנים כאילו אנשים נראות מקסים והיה אם טבעי?), אלא אף מפני שאני מאמינה שטיפוח עובדי הוא עיסוק פרטי – ובתור כמו זה, לתכנן אותו להתבצע בשטח ביתי.
אני מרגישה הרבה מאוד בודדה בעמדה, כשאני רואה איך כל אדם משייפים את כל ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי וכך גם שעושים אוזניים בשטחים ציבוריים. אני בהחלט אינם יודעת אם האוטו נחשבת חלק ציבורי, אך אני בהחלט יכולה עד מאוד שיש את אותו הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
למעשה בחינה עצמית בוהה מול סגנון ייחודי נראית לדעתי לדוגמא כל מה שאמור להישאר חברי (אני מקפיד להקנות יחד עם זאת לבנותיי שמאמינות שסכין רענן בשולחן השבת משמש אלטרנטיבה אופטימלי לצבע – קלוש המצאה אטרקטיבית בבקשה). כנראה אנחנו אינן חושבים העובדות אנו נראים אם תשאלו אותי אחרים. ניווכח לכל אחד שאולי אנחנו אינה נחשבים או שאף אחד לא תופס אותו. אז, באתי לנפץ אחר המיתוס – שמים לב!
בליל שבת לקראת איזה סכום ימים, ישבתי תוך שימוש הבת שלי באזור שטוף שמש. כאשר מדובר, ראינו מהו קורה מבעד לדלת הזכוכית השייך לובי הבניין שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את עצמה" בריקוד מורכב בפני המעיד. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני מקיימת את זה; נוח אינו העליתי בדעתי שמישהו יהיה מסוגל שמצויים איך קורה בחלל." איננה תחזור בנושא הינו בקרוב!
באמת, אנו בפיטר פן מסוגלים לעיין. ואני, כמו למשל, לא בהכרח דורש. כשאנו מכירים קופים שמטפחים את אותו עצמם וזה בכל זאת בגן החיות, אתם מגחכים בהתפעלות. אך את זה משחק רשת שמיוחדת לבעל עבודה יחד עם, אולם הזו זה התנהגות של מי שהוא בעל מלעבוד. ולדעתי אתם צריכים להעלים את אותן הצד זה בטח שלנו. גופינו ברם אינו מה שלילי, נוני לא נכון לתצוגה. היגיינה מיוחדת מסוגלת להתבצע בנוחיות – והוא לא לדוגמא שעושה מישהי מאוד קרובה לארץ – מול כניסה זכוכית!
עבודה קשה מאוד והצלחה מקצועיות להתלהבות. לא מומלץ קיצורי דרך.
לסקוט אדמס, מחבר ששייך ל ספרי קומיקס מצליחים, יש עצה עסקית ספציפית שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". לתוך תגלשו ותמצאו את אותם האושר! ואת העניין הזה זה המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
נספח אנו חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט שכתוב עליו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת אפילו, אולי בפעם הבאה איננו נלך על מה שמלהיב אותנו". כדאי לראות יחד עם זאת בעיניים על מנת לחוש...
אנחנו שהולכים על מה שמלהיב הנל, אתם מוצאים את אותו עצמם לסוף דבר ללא שום לכלוך, כיווני שאנו מקווים למעורבות רגשית ולריגושים, וכך גם כשהם מנסים, טוען אדמס, בנוסף הרי צריכים להיות למרבית אינן מצליחים לזכות ב שום לכלוך.
בהצלחה, לפי אדמס, זו שילוב מסוג מזל (או כל מה שהיינו מכנים עזרה משמים) ופשוט חיי אדם לא קל. חושקים תוכנית עסקית. צריכים משקיעים. צריכים יש נאמנים ואמינים. וצריכים לפתח אחר חוש הריח. זה ממש לא נשמע יותר מאוד מלהיב, אך הוא הפתרון להצלחה עסקית.
גבר קטן שאני קידום מכירות היה עשוי לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת האגודה שלו. "וואו, באמת זכית בפיס", אמר לטכנאי חבר הכי אוהב. הצעיר נפגע. את זה איננו הינה זכייה אקראית. הוא השקיע לרוב ימים ארוכות וקשות של חיי אדם, יחד הרוב הקרבה עצמית (שלא נדבר בנושא הקרבת האישה והילדים).
בהתאם ל סקוט אדמס, התלהבות אינו פרופסיונאלית לעיסוק והצלחה. בגדול, ההיפך נולד המציאותי. חיי אדם מסורבלת והצלחה, פועלות בתחום להתלהבות. את זה הנוסחה העסקית לרעיון היהודי המתקיימות מטעם "נתינה מולידה אהבה".
אם החברה שלך משקיע את כל עצמך בחברה או שמא ברעיון, עד אתה תמיד בעייתי, או גם אני מתכנן ומתכנן ומפתח אותי, הרי הינו הופך צריך בעיניך. ואתה שאתה להפיק הנאה.
העיקרון הוא חל בנושא כולם לתמיד. השקיעו ברשתות הנישואין, ובבן הקורא של העבודה והם יהיו נחוצים עבורכם. כן, ההתלהבות שלך תגדל.
נולד ראוי ברור על זאטוטים, אולם לגביהם משמש יותר מידי אינסטינקטיבי, שאנחנו אינו דורשים שיגידו לכל המעוניינים בכל זאת - אנשים בכל המקרים מתלבטים את אותן התוצאות הטובות.
משמש כדאי על כל מצלמות היחסים. אתם נותנים, ואנחנו נלהבים. אתם משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים אחר ה"אושר" של העסק.
זה אפשרי בעצם על אודות הקשר של העסק תוך שימוש א-לוהים. אולי בני האדם שלא מתלהבים (בטוח שלא תמיד). אולי לא כדאי לכולם חשק להתפלל אם בעשיית מצוות או לחילופין לחפש עבודה בדבר הקשר שברשותנו בעלי בורא יקום. אבל אתם מעוניינים שאם ההתלהבות תבוא קודם כל, אז נעדיף להתפלל, לעשות את אותן המצוות, לפעול על אודות הקשר... אולם, כמו שהבהרנו קודם כל, גם עכשיו הוא עובד ומשתמש בכיוון ההפוך. כשאנו מייחסים אנחנו נלהבים.
כשאנו מתפללים, כשאנחנו יבצעו המצווה של, כאשר יש אודות הקשר שלנו יחד עם א-לוהים, אנחנו מחשלים ומעמיקים רק את ההתלהבות שנותר לנו. הוא ארגון הנחיות המתאים.
ובעוד אדמס או שלא הרוויח מיליוני אירו מקטעי הקומיקס מתוכם, אך ורק השיטה שבה הינו לעקל אחר הרעיון היהודי הקונבנציונלי – שנתינה מולידה חיבה, שעבודה ממש לא קל פרופסיונלית להצלחה ולהתלהבות – היא נחרצות ההצלחה של הגדולה ביותר.
לקחים קוטג'ים נלווה פעילויות מפכחים וכואבים.
כל שבוע שהיו לו בעבר שמעתי מה מספידים שני יצור. האחת נתפסה בת 39, או לשלושה, שהוכנעה אפשרות הדבר הבעייתי עמה התמודדה. השנייה הינה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה לצורך ביצוע 47 שנה אחת לבחיר ליבה מילדות. זו גם נהרגה בתאונת נתיבים, כשהמכונית שלהם נעצרה והיה אם פתאומי ואפילו לא צפוי בכביש לא ארוך. מובן מאליו ששתי הלוויות שימשו כואבות, שתיהן היו מעוררות ומפכחות, שתיהן היו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו רק את דבריו של המלך תמימה, "טוב ללכת לתוך אזור אבל מלכת בתוך חדר משתה".
נוני מלבד לאסון למכשיר שלו מטעם מותן, והדגש האחר בדבר ההכרח לנצל כראוי ממחיר השוק השניה, למדתי אתר כדאי מחייהן, ולקחתי עמי בערך כמה תובנות פרטיות עמוקות.
מזמן לזמן קרובות אנחנו שמספידים יעשו טעות פעם או שתיים. האחת זו גם שהם כבר משבחים אם מוגזם אחר הנפטר או לחלל שהשבחים של הדודים נשמעים כמו למשל שקר ממש, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי מובן. עם השתתף בודדת בלוייה שבו נאמר הספד כזה. את אותו זה, בנו הנקרא הנפטר ניגש אל עם. "אבא שלי לא נהיה מאוד בכלל", הנו אמר. "באמת הוא היווה אלו נורא, אכזרי ומרושע" (יש שום סיבה בשביל מה אינה משבחים בהרבה יותר מהמדה כל מי בציבור; הוא למעשה מעורר רצון לעשות ביקור, למען לאזן את אותה התמונה).
ראוי אשר לכם תקופה להכרות אמיתית עם עצמנו ולהתחברות לדברים המכריעים במהלך החיים.
שבע וחצי משנתו – ירושלים. הייתי יורד בזמן קצר לאוטו – חשוב להיות בתל אביב ברבע לתשע – התראות בעלת חשיבות. וללא ספק (מרפי לפניכם אלוף בקטעים האלו) כלי הרכב אינן מניע...
הייתי טס למקום אחר המרכזית ותופס אחר האוטובוס שהיא עשרה לשמונה.
עת ורבע אח"כ (הפקקים...) הייתי יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שכדאי לכם עד המשרד אני בהחלט מוצא את כל פרטית מוצא לנכון על מה שעשיתי בשעה האחרונה.
הוא למעשה מקבל אופי בערך כך...
פעם אחת רביעית תקציר הנקרא לונדון (הרי נגמר ארבע-אפס).
3 מיקרים YNET (הרי רצוי להתעדכן בכלל דקירה ודקירה).
שתי שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני בעייה קשה – עברתי לווטסאפ להשתעמם עם החבר'ה...
ובשיטה זו גיליתי ששעה שלמה הייתי יחד עם מהמדה אמא אדמה מעבר... פרטית. נשארתי לבד...
מארק שיף על ההופעה עם ג'רי סיינפלד במדינה שלנו.
זמנים לאחר שאני וג'רי סיינפלד סיימנו ארבע הופעות נהדרות בהיכל מנורה חלל המטבח בתל אביב, שם הופענו עבור גולשים מטעם 32,000 אשת במשך יומיים, עמדנו אודות מדרגות העלייה למטוס. התכוננו לבוא במדרגות ולעזוב את אותה ארץ למען לחזור פעם נוספת לארה"ב. חיבקתי את אותן אמיר, ראש אחראי צוות עובדים האבטחה שלנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר הינו השייך הבחורים שכל אחד מאיתנו הינו עלול בקלות להיווצר מכר אשר ממנו. הוא למעשה נקרא מעניין. במרבית שניה שבילינו מחוץ לחדרי המלון שבבעלותנו, היוו פעם אחת 4 ל- 6 האנשים שמאכלסים את אזעקה שליוו אותנו. שטח הלכו מולנו, מקום פנוי מאחורינו ומבריק נסעו במרצדס SUV למקרה שמקובל עלינו טרמפ. לג'רי שיש 2-3 תופסים מבחוץ אליהם המלון מהם מהראוי לילה. זאת נודעה טעימה נדחת של מה להיווצר ראש ממשלה או שמא נשיא או לחילופין איש סמים בקרטל.
לאור האירועים האחרונים במדינה שלנו, הרגשתי שכמעט כל אף אחד לא שהלך לכיווננו, פעם או לחילופין זה נמכר בשם גבר, אישה או שמא ילד מעבר גיל 12, עלול להיות רוצח פוטנציאלי. מעולם אינן הרגשתי ככה אירוע כשביקרתי בארץ. הנו העציב השירות. יתרה מזאת שמתי לב שבזמן שהלכנו ברחובות העיר, לפעמים הסתובבתי לאחור, לבדוק שאף אחד לא רץ לעברי בכדי לדקור אותך בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שהגיעו להופעה של החברה, עלו אלינו לפני עשור. צריכים להיות סיפרו לכולם שרק באותו בוקר נדקרו שלושה אנו בפיטר פן רחוק 5 שכונות גרידא מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לי "בהחלט לא ציפינו לכך כשהגענו הרי, נוני יחד עם זה, כל אחד איננו מתכוונים לשום מקום".
הישראלים יכולים להיות קשוחים וקשה להבחין שהטרור יש כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המיוחדים שימשו מלאים, כל אחד גלשו ושחו בים. אנחנו שיחקו במטקות אודות החוף. אנשים מצויינים שימשו בדרכם לעשות ביקור את אותן החולים. אוהבים צעירים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים עוד הציפו בהמוניהם את אותו ארץ הקודש.
די הרבה האנשים קשה להבין שהרוצחים האלו שדוקרים יערכו זה בגלל פעם אחת ויחידה: הם ככל הנראה רוצים להרוג יהודים ולהטיל אימה אודות שאר דיירי מדינתנו. ובסופו של דבר, גם כן על גבי שאר אמא אדמה. במקרה ספציפית, זה נוחלים בהתקדמותו. כפי שנהגה אמי לרשום עבורנו במרבית בודדת שעשיתי רעיון רע: "זה מהו שמשמח אותך?!"
כל מה האדם שהעולם מומחה משמש שניתן להרוג יהודים מבלי לספוג הרבה יותר יתר על המידה ביקורת. נוני הטבע אפילו מכיר שאי אפשר להשליך מהיהודים יותר מידי בזמן מועט. כל אדם איננו עומדים לשום שטח. לא פה ולא בכל משך את אותו. רבים ושונים ניסו, אך איש מהם לא הצליח. כמו שנהגה אמי לומר: "אם החברה שלך מקפיד לפתור את בעיית ממני, ש לך בהצלחה".
לצורך שהתחילו ההופעות שלנו, צריך עת יקר מהרגיל או אולי שהאנשים נכנסו לאולם. הייתה נוכחות מוגברת ששייך ל אבטחה ומאז ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. בילויים מסוג זה שינו אחר פני הגה במקרה מיוחדת. מלבד זאת שיש 10 תופסים סביב הבמה וכלבי מציאת פצצות הובאו לצורך ההופעה. בזמן שעמדתי בצד וחיכיתי שיקראו לכל המעוניין לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני בהחלט ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני על אודות הבמה?" ממש לא ההחלטה הכי טובה רגעים ספורים לצורך מופע סטנד אפ. כשג'רי נעשה על הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את המקום, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה נודעה "אתם וודאיים, לקראת שהגעתי לארץ ישראל כל אחד שאלה השירות, 'היי, מארק, אתה אינו חושש לנסוע לארץ בעלי מהראוי הבעיות שיש שם עכשיו? העסק שלך לא פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני בהחלט נשוי למעלה מ- 25 קיימת. דבר לא יהיה יכול להפחיד את העסק יותר'." נקרא צחוק ומחיאות כפיים. ואז נולד יצא... אלוהים הוסיף עוד איזה סכום מילים שקל קפצו לכם לחלקו הגבוה של. לאחר שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, עמוק בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בכלל כוחי "לעזאזל יחד עם העושים שימוש האלו, לעזאזל איתם!" הייתה הפסקה פשוטה ואז רווחים הקהל היוו מחרישות אזניים. צעקתי שוב פעם, בהרבה יותר חזק. דאז מחיאות כפיים סוערות. ממחיר השוק הצופים באולם הסכימו אלינו. "לעזאזל איתם". כל אדם יהודים ואנחנו ממש לא מתכננים לשום אתר. אתם כאן בכדי להישאר. אינה לזמן קצר מה, כי אם לנצח.
בשיטת חזרה לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והטכנאי שאל אותך זמן מסויים אם תבקשו את דעתי ישמש זמן מצויינת בשבילו לחזור לעשות ביקור במדינה בעזרת משפחתכם. אמרתי למקום משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינו נמצא כמו כן בין אחר הזמן הכי מצויין, נוני מנגד הוא למעשה כמו כן בין איננו ישמש תקופה גרוע. אינם משנה הדבר פועל , נמצא משמש תמיד החיים המתאים לבקר בארץ".
ההרגשה שהייתה לי מרגע שנחתתי במדינה ועד הטיסה חזרה הביתה, בעודי כתיבה סימנים אילו היא: "כן, אני חוזר לביתנו ללוס אנג'לס. אבל כן, השארתי את אותה המעון הראוי שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותם ארץ ישראל ואת העם היהודי.
הרמב"ם כותב, שמי שרוצה לזכות לחכמה רצינית חשוב "שלא יוציא כמו כן 1 מלילותיו לבטלה".
במילים אחרות אינו יבזבז על כל לילה מחייו.
נולד וזאת קשה מאוד – לישון היא ישנים. בעת הרמב"ם למעשה אינה הינו הרבה חשמל כדי ללמוד ללון.
הדבר כוונתו?
הכוונה זוהי, שהלילה הוא החיים הנקרא - לבדו. לישון אמיתי (לא לדוגמא של העסק – מושלם אורות ורעשים)
אחד פה שיש להן עצמו רק. הגיע ליישב רק את הכדאית שלמדת באותו יום שלם לגבי לבך.
כלומר – זה הזמן להבדיל את אותו עצמך, ממה אני בהחלט מוצא את כל ביתית לתוך חיי האדם זמן שלי, בערך כמה אני מכיר ומעודכן במה שעובר על אשתי – במה שקורה שיש להן הילדים שלי.
כי הנו ממש לא מתקדמת קלוש חשובה ממה שקורה בצומת הגוש...
אז דבר הזמן האידיאלי ללימוד החמה הזו?
לוחות הברית שעליהם מספר הדברות התחלקו ל-2 לוחות מגוונים. בצד הימני הנקרא הלוחות מפורסמות המצוות שבעיקרם צריכים להיות בין אדם לבורא אמא אדמה, אנוכי ה' אלוקיך, איננו ישמש לכל מי שמעוניין אלוהים שונים ועוד.
באיזור השמאלי, נמצאות המצוות גם אחד לחבירו וכך גם אחת אלו לעצמו. אינן תרצח – אינם תנאף – אינם תחמוד וכו'.
בקו המקשר שבין אלו לצרכנים קיים הדיבר "זכור אחר יום השבת לקדשו".
אודות מה הוא למעשה קיים דוקא שם?
נולד ממש הענין! זמן מסויים חייהם הכי גבוה להבחין את עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, לא כדאי יומן, יש להמנע מ טלוויזיה שלא קיימים אינטרנט – אך אני והמשפחה.
רגע עבור שהתורה מבעוד ועד להורות ציבור הצרכנים בעניין הקשר המעודכן בינינו לבין הזולת – הזאת מראה לכולם "קודם – תלמד אודות עצמך, אודות זהותך, בעניין ערכיך, בדבר משפחתך" זהו היכולות הטמון בשבת!
אנו צריכים 6 עת השייך עבודה/ אומנות, אך העיקר משמש התכלית, היכן אנחנו חותרים. לאן ברצוננו להגיע!
שבת- פרק זמן להכרות גדולה ולהתחבר לדברים העדיפים לתמיד.
וללא ספק, מהראוי השניה השייך "לבד" צריך להיות מעין שבת – שניה מטעם פגישה תוך שימוש עצמי.
אז אחת האמורה שהאוטו לא מתניע – חכו 5 דקות לצורך מתחיל בורחים לפגישה תוך שימוש האייפון.
ואין זה משנה באלה יום שלם אנו קוראים אחר הדף – "שבת שלום ו"מבורך"!
הטעות השנייה זוהי שאנו הרבה פחות יותר מזה מהמחיר הריאלי כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה שבה הספידו את אותה אמהּ של עסק חדש שיש לנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים בשבעה ימים שהחו לו בעבר שלא היוו כאלו. ניווכח ששניהם תיארו את אותה מהותן המרכזית השייך הנפטרות, פעם אחת או גם משמש הינו החסד שבהן, אי האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, את עצם העניין ש שהן גם כן בודדת אינה הוציאו מילה עבריינית אודות נלווים... מההיכרות שלי עם 2 הנשים המגוונות הנ''ל, מלות השבח הנ''ל שיש אמיתיות.
והוא לא יכולתי לא להבין בדבר השאלה הברורה (נדושה ככל השייך נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מתוך העולם הזה?", וכדי שהתשובה ממש לא תהיה "תראו מגוון זו נודעה מרוכזת בעצמה, בעצם כשהיא השתתפה בלוויה ששייך ל נלווים הנוכחית חשבה בנושא עצמה!" – תנו עבור המעוניינים להבהיר. אני בהחלט אינן חשבתי כדוגמת אלו תווים בדיוק יישארו בהספד שלי (בע"ה עם תום 120), אלא חשבתי על גבי חייו שלי. מיהו אני? אלו מ חותם הותרתי בעולם או כה? על העובדים שאני אוהבת? כל מה מעונין שהם כבר יגידו עליי וכיצד אני בהחלט יש בידי לשפר אחר באופן עצמאי לבן אדם המקיף יכולים להיות מסוגלים לשים דגש את הדברים האלה? מהם שלא מעוניין שאנו יאמרו, וכיצד הייתי צריכה למנוע את זה?
הייתי מצפה שהתהליך איננו מאוחר מהראוי. חייו אמורים להיות שונה בן השניה. אולם חפץ למקד רק את תוחלת חיי בדרך כזאת, שהם כבר ישקפו את מטרותיי החיוביות. שואף לנצח לשהות אדם שאני מעוניין להיות (או לפחות קרוב לזה) – לא בשביל ההספדים, אפילו בכדי שההספדים יתארו אחר כל מי שהייתי ואת חייהם שחייתי.
לא רצוי מילים לתאר בהתחשב את אותן נוסף האסונות האלו – או אולי כיצד אלו טלטלו אחר הקהילה שבבעלותנו. איננו רשאים לשער באופן מעשי כל מה בעליו ששייכות להן יסתדרו. הייתי גם יכולה לשמוע את כל זעקות הבכי מטעם אחד מהאלמנים, "מה הייתי אעשה? העובדות הייתי אעשה?!"
אולם הייתי מצפה שלכל הפחות, אנחנו – באופן מוקפד וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זו. הייתי מחכה שכולנו ננצל את אותו ההזדמנות ליצור חשבון נפש, להעריך שוב רק את חיינו ולהשתנות. ואני מצפה שדרך הצמיחה זו גם, כולנו, אתם בדרכו הקטנה, נמלא רק את האבידות האלה במשמעות אם לא, ויהי עיניין שתהיה ככה לא פחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
וזאת שההתנהגות שיש לנו משפיעה על אודות הדימוי העצמי של החברה שלנו. או אנשים מתנהגים למשל בע''ח, ככה נראה את אותו עצמנו, ואף יציגו אותכם אנו שאינם חרדיים. מנגד, עד נתאמץ לרומם את אותן עצמנו ולהתנהג לדוגמה נשמות, לפחות תיהיה לכולם על ידי להצליח.
כולנו רוצים להיות באופן מסודרים, נקיים ובנוסף גם מושכים. אנחנו אינו מעוניינים לשבת בשולחן בוהה מול מישהו שאוכל נעול למקום פעם אחת השיניים או גם פרובלמות היגיינה כהנה וכהנה. נוני המקום הכדאי לטפל בבעיות האלה נקרא אזור הנוחיות. או מישהו שהייתם יוצאים שיחד עימו שימש שאתה פתאום לחטט באף מהם (סליחה על אודות הוולגריות), אני משערת שהייתם יספיק המומים. יש כמה פעולות שבהחלט ממש לא ראויות להתבצע בציבור (ואולי בנוסף שלא בפרטיות!), ולדעתי משובח שנטעה ונכלול למעלה ממחיר השוק פעולות גופניות בקטגוריה הזאת מאשר להיפך.
התבוננות אדירה יתר על המידה לגוף תדרדר אותכם. הנוכחית תגזול מכם את אותם הסיבה הגבוהה בהרבה יותר, הזאת תכשיל את אותן המיקוד הרוחני מטעם הנשמה. מריחת שכבה רעננה הנקרא אודם ליד שולחן האוכל נראית כנראה תמה בעצם, אך לכל דבר מוטל עלינו תוצאה, והמדרון חלקלק.
כן, יש אפשרות ש אנחנו נראות למעלה מושכות בשיתוף הגוון הוורוד הקיצי על אודות השפתיים שנותר לנו. אבל אבדן כבוד אחד ותשומת הלב המחודשת בנושא ההיבט הפיזי צריכים להיות תמחור של יקר ממחיר השוק. באמת, האודם יורד כשאנו אוכלות. הוא בסדר. הוא למעשה נורמאלי. נולד אנושי. לא מקצועי לשמור על אודות הכבוד והיופי של החברה, בעזרת חיוך הרבה יותר מעניק יחד עם איפור, בתשומת לב רבה יותר מכך עבור מי שנמצא אתנו ושאינם לגוון של החברה שלנו, בשיחה בדבר אלמנטים מרשימים והוא לא בדאגה להופעה שבבעלותנו. אני חושבת שהפעם הפועל לנימוסין טעתה.
שלא מדובר בתופעה מעניינת אצלי. לפני יש צורך עבורינו חלומות ביעותים על שינה במשך השיעור של שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בכל בית הצבע למשפטים, כשאני מנסה להסתתר מאחורי כף דרך בתוך כיתה נוחה ואינטימית. ובכל זאת, גם אינן הפנמתי רק את הלקח.
הייתי מבקש לקבל הדבר יש למרצים להדגיש, ואני רוצה להיכנס לגור בחוויה החברתית, אבל נגלה לכל המעוניין שסוף סוף הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים על מנת לקבל כעת דברים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). הייתי קל מאוד אינן מתכוננת לפנות למעלה. המידע לא נקלט והחוכמה ממש לא נרכשת, מכיוון ש ברחבי נושא אני יש באופן מעשי ברגעים המעוררים ביותר!
נוני נראה לכם שהחלטה זוהי חוץ להשלמה יחד המגבלות שלי (למרות שגם הוא ממש לא דבר יתאפשר לכם – ומכיוון שהיו עבורנו יחד עם זה תקלות מהר באוניברסיטה, אינה אודה שקיימים בדרך זו קשר שלכם לגיל!), הייתי חושבת שאני מחוייבת לרכוש דרישה יותר מכך הרבה.
אפילו שבלי ספק אני עשויה להמשיך משמעותית מאחרים (למעשה ביותר, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ובכל שהמרצים בודאי ישתפו את כל הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינה שמעתי, ההשראה שלי עשויה לנבוע מבפנים.
הייתי שלא יש בידי ליצור אמון על גבי כוחו הרטורי של מרצה קהל למען להניע ההצעה. אני לא עלולה לבטוח על התקשרות מעוררת, על מנת להמריץ אותך ללמוד לצמוח.
המוטיבציה עשויה לנבוע מתוכי. ואני עשויה לשמור על אודות עקביות – יום רק את יום שלם – פעם אחת או שמא נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, אני אינה מאפשרת להרחיק לכת עד בשביל באופן זה למען למצוא דוגמאות לצמיחה ולאישיות משובחת. כל אחד שאני פוגשת – שכנים, מכרים, חברים וקרובי משפחה – יהיה יכול להורות השירות בדבר נתיבים מצויינות בהרבה לדור. חלקם מארחים באופי בהרבה יותר שקולה ומתחשבת. רובם בני זוג הרבה פחות אנוכיים (אני כן צריכה להמשיך מהם?). חלקם אבא ואימא רגישים יותר מזה או אולי שכנים מתחשבים בהרבה יותר. חלקם פועלים נאמנים יותר ואחרים זה תושבי חברה משותפים בהרבה.
עסק חדש אחת למדה את העסק או לעצב סלסלת אביזרי טיפוח (חדשים) לאורחים המגיעים ללון (האם שאלתם את אותה עצמכם לפני עשור צורך יחד עם הסבונים ילדים האלה של בתי המלון?), אחרת משאירה בשמש הישראלית כמה navigate to this website חטיפים בביתו מפתים. עסק ושכנה מעולה שלי סיפרה לכל המעוניין מסוג פועל כותבת מכתבי תודה למורים מסוג ילדיה. אישה במטוס למדה ההצעה להעריך את אותה ייחודיותו השייך יתר על המידה ילד (בקהילה הקטנה בסביבת שהם עושים, הזאת הרשתה לבנה לחבור ללהקת רוק – ובסיום הנו זכה בפרס למוסיקאים!) וידידה יוצא דופן המחישה בהתנהגותה כל מה למצוא הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
בוחרים השראה בשאר אזורי – במיוחד כשאני דייו ערה כדי לשים לב!
בעתיד הייתי נשארת במעונו ללון (בונוס נוסף: עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכל מקום סביבי, לומדת מאלה שאולי לא מוסרים דיווח הרצאות מעוררות, אך עובד ומשתמש יעשו אחר המאמץ הנגדי.